ראשית נתאר במקצת את אחד המבנים הכי מתוחכמים בגוף האדם אשר אחראי ללא מעט ממכאובי הברך. בגופנו קיימים שני מניסקוסים - פנימי וחיצוני, שניהם נמצאים במפרק הברך בין החלק התחתון של עצם הירך (Femur) והחלק העליון של עצם השוק (Tibia). המניסקוסים משחקים תפקיד חשוב בספיגת כוחות על מפרק הברך והזנתו, לכל מניסקוס יש קומפלקס רצועות קטנות המחוברות אליהם, אלו מגבירות את יציבות המניסקי במקומם ומונעות מהם לגלוש החוצה בזמן הפעלת כוחות דחיסה על המפרק.
פציעות מניסקוס לרוב נראות בקרב אתלטים (שחקני טניס, כדורגל, כדורסל וכו') כתוצאה מפציעת ספורט, למעשה פציעות מניסקוס מהוות כ-15 אחוז מכלל פציעות הספורט בכללותם. המניסקוס יכול להיקרע באופן חלקי או באופן מלא, ברוב המקרים רק אחד מהמניסקוסים יפגע אך קיימים מקרים בהם שני המניסקוסים נפצעים גם יחד. קרעים במניסקוס הפנימי (מדיאלי) הם שכיחים יותר מהמניסקוס החיצוני (לטרלי), ובשני המקרים שכיחותם גבוהה יותר בקרב גברים.
קרע מניסקוס על רקע טראומה לרוב יהיה אורכי ויקרה במנגנון של סיבוב ברך חצי כפופה תוך נשיאת משקל עליה, מנגנון זה מזוהה גם עם קרעים ברצועות הברך - הצולבת הקדמית והקולטרלית הפנימית. במקרים מסויימים נראה גם פציעה טראומתית של המניסקי בזמן ביצוע תנועות פתאומיות של הברך, לדוגמא - בקרב מתאמנים אשר מבצעים סקוואטים עם משקל בחדר הכושר.
למעשה המנגנון הפיזיולוגי אשר גורם לפציעה במניסקוס הוא כל תנועה המאפשרת החלקה קדמית או אחורית מוגברת של עצם הפמור על גבי עצם השוקה, במצב זה הכוחות המופעלים על הברך מועברים ישירות אל המניסקוס ועל ידי כך גורמים לפציעתו.
הבנת המנגנון של הספקת הדם אל המניסקוס עוזרת לנו להבין את סיכוי ההחלמה שלו - החלקים ההיקפיים של המניסקוס מקבלים הספקת דם טובה יותר מהחלק המרכזי שלו, לכן לפציעות היקפיות יש סיכויים טובים יותר להחלים מפציעות בחלק המרכזי.
בנוסף לפציעות הקורות בזמן ביצוע פעילות גופנית, דלקת מפרקים כרונית (Osteoarthritis) בברך בקרב אנשים מעל גיל 55 גם עלולה להוביל לקרע ספונטני במניסקוס, כתוצאה מהיחלשות המבנה בכללותו - מצב זה יקרא קרע ניווני של המניסקוס.
בנוסף למה שנרשם עד כה, גורמי סיכון נוספים לפציעת מניסקוס הם: משקל יתר, תכנית אימון אינטנסיבית לא מותאמת, דפורמצית Valgus או Varus של הברך וחולשת שרירי הברך/ירך.
הפרזנטציה הקלינית של פגיעות מניסקוס מורכבת מסיפטומים שונים כמו: כאב פנימי או חיצוני של הברך - תלוי המניסקוס הפגוע, הכאב נוצר בעקבות מתח אבנורמלי מוגבר על הקפסולה של הברך כתוצאה מהפגיעה. תלונה נוספת היא נעילות של הברך, נפוץ יותר בקרב קרע "ידית דלי - bucket handle", במקרים אלו נוכל לשמוע גם קליקים בזמן תנועה של הברך - למעשה החלק הקרוע של המניסקוס מתנועע מתחת לקונדייל של עצם הירך ומכאן "הרעש". תחושת giving-way או בשמה העברי בריחה/קריסה של הברך בפוקנציות כמו הליכה גם היא מאפיין שעלול להצביע על קרע במניסקוס. אנשים מבוגרים יותר עם קרע ניווני של המניסקוס יתלוננו על החמרה של הכאב בזמן נשיאת משקל על הרגל כשהברך כפופה - לדוגמא פעולות כמו כריעה או ישיבה על הברכיים.
אבחון קרעים במניסקוס יכל להעשות על ידי בדיקה קלינית והערכה של פיזיותרפיסט/אורטופד אך לרוב ייעשה על ידי בדיקת תהודה מגנטית MRI,
לאחר שבוצעה הערכה מלאה תוך התייחסות למספר גורמים כמו חומרת הסימפטומים, גיל המטופל ורקע רפואי, יתבצע גם מיפוי כולל לפגיעה המניסקיאלית - מיקומה, גודלה ואופייה. במידה והאורתופד המטפל יעריך כי ניתן לבצע שיקום שמרני ללא ניתוח, תופנו לפיזיותרפיה לצורך בניית תכנית טיפול שתכלול מענה מיידי למצב האקוטי בו אתם נמצאים (במידה ומדובר בקרע טראומתי) ותרגול מותאם לצורך שיפור טווחי הברך, חיזוק שרירי הברך והירך ועבודה על יציבות/פרופריוספציה של הברך. מלבד הליווי הצמוד של הפיזיותרפיסט במהלך הטיפולים, תכנית הטיפול דורשת התמדה מירבית מצד המטופל לתרגול ביתי והתאמת אורך החיים במהלך השיקום.
תקופת השיקום השמרני לרוב תמשך עד שלושה חודשים, בה תוכלו לחזור לשגרת היומיום וחזרה לפעילות הספורטיבית אותה נהגתם לבצע..
אופציה טיפולית נוספת היא האופציה הניתוחית - ארתרוסקופיה של הברך בה המנתח מחדיר מצלמה מיניאטורית דרך חתך זעיר באיזור הברך. פרוצדורה זו מאפשרת למנתח להעריך באופן אבסולוטי את מצב המניסקוס ולהחליט האם לבצע כריתה חלקית/מלאה שלו, או שמא יש אופציה לבצע תיקון (תפירה) של המניסקוס..
* כרית חלקית של המניסקוס - האופציה היותר נפוצה. אחד היתרונות שלה היא החזרה המהירה לשגרה. מיד לאחר הניתוח מתאפשרת נשיאת משקל מלאה על הרגל, טווחי הברך כמעט ולא נפגעים ותכנית השיקום לרוב תהיה קצרה.
* תפירה של המניסקוס - תיקון של המניסקוס דורש החלמה שלו לאחר הניתוח. נשיאת משקל על הרגל לרוב תהיה מוגבלת לאחר הניתוח ולכן שימוש באביזר עזר כמו קביים יהיה הכרחי. על מנת לאפשר החלמה תקינה של המניסקוס תנתן גם הגבלה בתנועתיות הברך לכיוון כיפוף בשישה השבועות הראשונים שלאחר הניתוח. לשם כך המנתח יורה לכם להתנייד עם מקבע ברך או סד צירים. חשוב לציין שלכל מנתח יש פרוטוקול שיקומי אחר, אך רוב הפרוטוקולים מושתתים על אותן העקרונות - התקדמות מבוקרת בנשיאת המשקל על הרגל + תנעותיות הברך לכיוון כיפוף והעמסה הדרגתית בתרגילי החיזוק אותם תצטרכו לבצע.
ישנה חשיבות רבה לבצע את תכנית השיקום הנ"ל בליווי פיזיותרפיסט שיכוון את המטופל לאורך כל שלבי הפרוטוקול, יעריך בכל שלב את התקדמותו ויוודא כי ההתהליך מתבצע באופן שיאפשר חזרה מלאה לשגרה בסיום השיקום.
